קליינער רודי רודי וולף, שעלה לארץ ב-1936 במסגרת עליית הנוער, חוזר אחרי 70 שנה לגרמניה ופוגש חברים ותיקים וחדשים, מדבר בכנות על האימה עם תלמידי הגימנסיה בה למד ומתמודד באומץ עם רגשותיו המעורבים. המדינה שעיצבה את דמותו רצחה את אביו ושלושים מבני משפחתו, והוא אינו יכול להסביר כיצד זה שחברו הטוב ביותר היום הוא כומר גרמני, בן כיתתו ששירת כקצין בצבא הגרמני.
האם ניתן לסלוח, לקבל, להבין או לשכוח?
הוקרן:
בפסטיבל הקולנוע היהודי ה-8 בסינמטק ירושלים 2006
בפני עובדי משרד החוץ בארץ ובעולם 2007
פסטיבל סרטים יהודי בשיקגו, 2007
ביום השואה 2007 – 2009 בערוץ 10
ביום השואה 2010 – 2011 בערוץ הכנסת
במסעות הסברה בכל רחבי גרמניה
סבא שלי, רודי וולף בן ה-85, הזמין אותי לבקר איתו בעיר הולדתו הציורית והמנומנמת נורדן, שעל גדות הים הצפוני בגרמניה. לרגל חגיגות יום ההולדת ה-750 של העיר בה נרצחו מחצית מתושביה היהודים, החליטו התושבים להזמין קבוצת יהודים מצאצאי האזור ולהקים אנדרטה לזכר הנרצחים בבית הקברות היהודי.
לאורך הדרך עולה סוגיית האשמה של הגרמנים בקרב הדורות השונים, והמורכבות של הזהות היהודית במדינה בה האנטישמיות הגיעה לרמה החייתית הגבוהה ביותר. פתיחותו ואישיותו האופטימית עוזרת לרודי לחצות את חומת הרגשות הקשים בינו לבין הגרמנים.
