עברית  English
 
 
משחק מול
מצלמה
 
 
 
רלף קליין
המאמן
 
 
 
קליינער רודי
 
 
 

פרשת ויקיליקס
1 דצמבר 2011
גיבור פרשת ויקיליקס ג'וליאן פול אסאנג' חולה פרסום ואוהב להיות בכותרות. הוא היה שמח להיתפס כרובין הוד של העיתונות, אך הוא לא עושה את הדברים כפי שהוא טוען: "לטובת האנושות" אלא נגד אמריקה
 
 
 
תופעת ההדלפות של מסמכים איננה חדשה אך מה ששונה פה הוא הביטוי המובהק של מהפכת המידע: הכמויות, המיידיות, הגלובאליות ושיטת הפעולה. אסאנג' העביר 250 אלף מסמכים ל-5 עיתונים שמאלנים אליטיסטיים במטרה לשפר את יחסי הציבור שלו (NY Times, Der Schpiegel, La Gaurdien, La Peye, Le Monde). הוא מאוכזב מכך שאף אחד לא התרגש יותר מדי בעקבות הפרסום הראשון, אך מה שבטוח הוא שיש לכך מחיר, ובראיון שקיים עם עמית סגל אפשר לראות שהוא מפחד מאותה ארצות הברית שהוא כל כך שונא.

חרד לחייו
בכל פעם שהוא עומד לבטא את השם: 'The United States' הוא נדרש לבליעת רוק חזקה שמעידה על תחושת האיום החזקה שהוא חווה. זהו הפרמטר הפיזי המרכזי אצלו שמעיד על הלחץ הגדול בו הוא נמצא. למרות שהוא שמח לפגוע בארצות הברית הוא חושש לחייו אם אכן ייתפס, והגרגרת שלו עולה ויורדת כביטוי לחרדה שלו מכך שגרונו ישוסף.

9/11 של הדיפלומטיה?
התוכנית של אסאנג' היתה לגרום לזה שבמשך שבוע שלם לפחות ויקיליקס ישלטו באג'נדה הבינלאומית על-ידי כך שישחררו מדי יום מסמכים נוספים. כרגע המצב הוא שיש נושאים שמדווחים עליהם בכל המדינות – בעיקר נושאים רכילותיים או סנסציוניים יותר כמו העובדה שהילרי הורתה לרגל אחרי באן קימון או נושאים שקשורים לישראל ואיראן. לגבי נושאים אחרים כל מדינה מדווחת על הרגישויות שלה. נראה כי כשמתרגלים למשהו הוא הופך בנלי והעובדה שהנושא דיי נרגע אחרי יומיים מבאסת את אסאנג'.
ואת מי אסאנג' שולח כדי לעשות לו יחסי ציבור ולהחזיק אותנו במתח? חנון משועשע שנראה בן 17 שבלי בושה קורא לעצמו עיתונאי למרות שכל מה שהוא עשה זה לקבל מסמכים ולפרסם אותם. לשאלתה של יונית לוי למה עוד עלינו לצפות, ג'יימס הצעיר מנענע ראשו בשלילה לאורך כל המשפט. אולי הוא לא בטוח שמה שנראה יהיה כל-כך מעניין אך הוא מאוד רוצה לשכנע אותנו שהרוב עוד לפנינו, ולכן לשיטתו של אסאנג' על הנושא להישאר בכותרות.
בהתחלה היו כאלה שדיברו על כך שמדובר באירוע שישנה את ההיסטוריה – "יום הכיפורים או ה-9/11 של הדיפלומטיה" – אך בסופו של דבר אין הרבה חדש. נתניהו היה המנהיג הראשון שהגיב על הפרשה וטען בצדק שבחברה חופשית כמו שלנו אין פער גדול בין מה שנאמר בחדרי חדרים לבין מה שיוצא לתקשורת. הבעיה היא שכל מי שיבוא מעכשיו במגע עם דיפלומטים אמריקאים יפחד לדבר ולהעביר מסמכים וזה יקשה על תהליך העבודה.

איך הפוליטיקאים מתמודדים עם הפרשה?
החידוש של נתניהו הוא האזכור של הקושי שממנו יסבלו מעתה גם העיתונאים. לא רק המנהיגים ייאלצו להתאים את עצמם למצב אלא גם התקשורת. גם אצל נתניהו, כמו אצל ג'יימס הצעיר, מופיעה תנועת 'לא' בראש שמעוררת רגע לפני שהוא אומר שהפוליטיקאים מצליחים לעשות את העבודה גם ככה. רוצה לומר: מצליחים למרות ההדלפות ולא רק מהויקיליקס אלא גם מישיבות הממשלה, אך תנועת ה'לא' בראש סותרת את דבריו וגורמת לנו לתהות: האם באמת כטענתו הפוליטיקאים מצליחים בתנאים האלה לעשות את עבודתם?
האמריקאים עשו ככל יכולתם למזער נזקים: דה-לגיטימציה של הדלפות, צלצלו לכל מי שעשוי להיפגע והכינו אותו, והילרי קלינטון ניסתה קצת מאוחר מדי להסביר שמדובר בתרשומת פנימית שלא משקפת את מדיניות הממשל. הילרי מתנהלת ברמת רצינות גבוהה מאוד. את הנאום שלה היא הקריאה מהדף מילה במילה ודאגתה מהעתיד לבוא היתה ניכרת. כשענתה על שאלות העיתונאים שקלה כל מילה, הרבתה להשפיל את עיניה והקטינה את כמות קשר העין עם העיתונאים כי ברור שהמצב מאוד לא נעים לה.
על-פי ההתפתחויות נראה כי אחמדיניג'אד למשל סובל הרבה יותר מנתניהו, כי המסמכים חשפו את העובדה שכל העולם נגדו. הוא אולי כבר ידע את זה אך כעת זה נאמר באופן מפורש, ובגלל שהוא רוצה להיות המנהיג של כל העולם המוסלמי הוא טען שהפרסומים בויקיליקס מפוברקים, חסרי ערך ועוד מזימה של המערב.
אסאנג' הכין היטב את הקרקע ואכן כולם חיכו אך נדמה שיש אכזבה מהפער בין הציפיות לבין התוצאות בשטח. אולי עבורנו כמו בלעם הוא בא מקלל ויצא מברך. מה שבטוח הוא שכל העולם הולך לשמור הרבה יותר טוב על המסמכים שלו.
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לבחירת התוכנית המתאימה: 052-3549149  michelle@teer.co.il     

לייבסיטי - בניית אתרים