עברית  English
 
 
משחק מול
מצלמה
 
 
 
רלף קליין
המאמן
 
 
 
קליינער רודי
 
 
 


לחיצות ידיים מפורסמות
21 ינואר 2008
דרך התמונות של לחיצות הידיים המשולשות בכל ועידות השלום 
משתקפות התחושות האמיתיות של המנהיגים
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-27217-00.html

מכל אירוע היסטורי הציבור זוכר 'אייקון' אחד שמסמל אותו. ה'אייקון' של הסכמי השלום הוא תמונת לחיצת הידיים בין המנהיגים. לחיצות ידיים הן ריטואל מקובל בין אנשים לומר שלום. לחיצת היד בתקופה המודרנית מביעה רצון טוב ומקורה באירופה של ימי הביניים. מלכים, אבירים וקאובוייז נהגו להושיט את ידם כדי להוכיח שאינם מסתירים נשק ופניהם לשלום. תמונות של מנהיגים שלוחצים ידיים באירועים דיפלומטיים נבחרות על-ידי אמצעי התקשורת, ומייצרות בקרב הציבור דימוי לא-מודע לגבי טיב הקשר, משמעותו וסיכויי ההצלחה שלו. התבוננות מעמיקה בלחיצות הידיים, שמתרחשות בעיקר ללא מילים, נותנת לנו מלאי של מידע על הרגשות, המחשבות, האופי ומערכת היחסים בין הפרטנרים למפגש.

 

אבו-מאזן – בוש – אולמרט, ועידת אנאפוליס 2007
יעבדו יחד רק בתיווכה של ארצות הברית
השבוע הגיע לאזורנו 'קאובויי' מודרני בדמותו של ג'ורג' דאבליו בוש. הוא לחץ בחום הרבה ידיים ישראליות ופלסטיניות, אך לחיצת יד משולשת כמו זו שבאנאפוליס לא התקיימה. התמונה שפורסמה אז יכולה לרמז מהן הסיבות לכך. בוש אוחז בידי שני המנהיגים – אולמרט מימינו ואבו-מאזן משמאלו. אין מגע ישיר בין אולמרט לאבו-מאזן והתמונה מעבירה לציבור את התחושה שהם יעבדו יחד רק בתיווכה של ארצות הברית. שלושתם מחייכים בפה סגור וכך מפנימים את רגשותיהם האמיתיים. כפות הידיים המשולבות של בוש ואולמרט גבוהות יותר מאלה של בוש ואבו-מאזן. זה נובע גם מהפרשי הגובה בין האישים, אך מתקבלת תחושת חיבור טובה יותר בין ארצות הברית וישראל, ובוש אף נוהג כלפי אבו-מאזן באדנות, כבוגר שמושך קטין שלא ממש רוצה לבוא איתו.
אולמרט, שמודע היטב לאימפקט שיש לרגעים היסטוריים מונצחים, דאג לבקש מהמנהיגים לצאת מאחורי הפודיום ולהתייצב לעיני המצלמות. למתבונן הרגיש ניכרת חיבתו לעניבות ולשעונים יפים, וכמו בוש גם הוא יודע להקפיד על הפרטים הקטנים של כללי הטקס הדיפלומטים, הקוראים לסיכת הדגל הלאומי בדש המקטורן. 

חוסיין – קלינטון – רבין, הסכם השלום עם ירדן, הבית הלבן, 1994
יעבדו יחד עם מעט עזרה מארצות הברית 
1
3 שנים קודם לכן, רבין חתם על הסכם השלום עם ירדן בעט 'פיילוט' פשוט, שהעיד על כך שהוא לא העניק חשיבות יתרה לסמלי סטטוס. רבין לחץ את ידו של המלך חוסיין כשקלינטון עומד ביניהם מאחור, מוחא להם כפיים בשמחה ומפנה להם את הבמה. התנהגותו מאפשרת לרבין ולחוסיין לנהוג באופן הרבה יותר שוויוני. המנהיגים מחייכים ומביטים באומץ ובחיבה זה בפני זה והתחושה היא שהם יעבדו יחד עם קצת פחות עזרה מארצות הברית.
 

ערפאת – קלינטון – רבין, הסכם אוסלו, הבית הלבן, 1993
ספקות לגבי עתיד מערכת היחסים
בשנה שלפני כן רבין חתם על הצהרת העקרונות עם אש"ף ולחץ את ידו של יאסר ערפאת. קלינטון פורש את ידיו באבירות או כמו אב שמגונן על ילדיו וניכר שהוא פתוח להמשך התהליך, אך החיוך שבין רבין לערפאת הרבה פחות חם ומבטיח מזה שבין רבין למלך. בעוצמת הלחיצה ניכר מאמץ שמעיד על ספקות לגבי עתיד מערכת היחסים, ונראה שרבין מחכה בקוצר רוח לסיים את הלחיצה ולמשוך את ידו בחזרה. ערפאת הקפיד כל חייו לשמור על ייחודו באמצעות הלבוש הצבאי והכאפייה, דבר המעיד כי בשונה מעמיתיו המערביים הוא אינו מוותר על המנטליות הלוחמנית שלו.


 
בגין – קארטר – סאדאת, הסכם השלום עם מצרים, הבית הלבן, 1979
נעבוד יחד למען השלום
בתמונה המפורסמת מהסכם השלום עם מצרים ב-1979 בין בגין, קארטר וסאדאת, האוריינטציה של הגוף שלהם יוצרת מעין משולש שווה שוקיים שמעניקה תחושה של שוויוניות. הם מניחים את ידיהם במגדל זו על גבי זו כמו שעושים נערים בצופים לפני יציאה למשימה מאתגרת או שחקני כדורסל לפני משחק חשוב, ומחייכים מבלי להסתיר את השיניים. הדבר מעיד על פתיחות ונראה שהם באמת מאושרים ומתכוננים לעבוד יחד למען השלום.

בדיעבד קל לדבר על הצלחתם או כישלונם של הסכמי השלום אך מה אומרת התמונה מאנאפוליס? האם הועידה תתבשל לכדי הסכם שלום? בניגוד לתמונות האחרות, שלישיית אבו-מאזן-בוש-אולמרט היא היחידה שעושה 'פוזה' למצלמה. כל השאר מצויים בתהליך טבעי יותר ומסתכלים זה על זה. התמונה באנאפוליס משדרת שמה שחשוב לשלושת המנהיגים זה איך הועידה מצטלמת, ושהאינטרס של כל אחד מהם הוא לחזק את עצמו. אם הם באמת רוצים לעשות שלום כדאי להם להסתכל אחד לשני עמוק בעיניים.
 
 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לבחירת התוכנית המתאימה: 052-3549149  michelle@teer.co.il     

לייבסיטי - בניית אתרים